עשרת הדיברות לפוליטיקאי מהזן החדש
נמרוד נוי
30/9/2009
אף כי לחולשת המערכת הפוליטית בישראל שורשים עמוקים והיסטוריים, כשאנו עוסקים במציאת פתרונות כאן ועכשיו אנו מזהים בפוליטיקאים כקבוצה את המוקד העיקרי שביסוד חולשת המערכת הפוליטית. ככך, אנו נדרשים כיום לזן חדש של פוליטיקאים. להלן קווי מתאר לדמותם החדשה של הפוליטיקאים:
1. קריאה נכונה של תמונת המציאות והכרה שבכל האמור בנו, ואך ורק בנו, חולשת המערכת הפוליטית בישראל היא העומדת כיום ביסוד הדברים הלא טובים שקורים לנו בארץ הזו.
2. אימוץ הכלל האומר שמדינה קטנה כמו ישראל, הנמצאת בסיטואציה גיאופוליטית קשה ומסובכת והחסרה משאבי טבע וסביבה, חובה עליה לחזק את מימד שיכלול המערכות בקרבה ואת דרכי התנהלותה, ולהעדיף זאת על פני דוגמתיות אידאולוגית וקריאה מדומה של המציאות.
3. הצבת גבולות ברורים בין 'הגיון המדינה' לבין 'הגיון הפוליטיקה' - מה שלמדינה למדינה ומה שלפוליטיקה לפוליטיקה. ולהכיר בעובדה שהמפלגות בישראל הן ארגונים לכל עניין ודבר, אשר עליהן לפעול על פי אמות מידה מקצועיות נורמטיביות של התנהלות.
4. הבנה ששם המשחק כיום הוא התנהלות התנהלות ועוד פעם התנהלות. נתנהל נכון, נוכל להמשיך ולהבטיח את בטחוננו ורווחתנו ולתת תשובה הולמת גם לשאלות ערכיות, מוסריות ותרבותיות המעסיקות אותנו כבני אדם ויהודים בארץ הזאת. ולזכור שאדם מוסרי וחברה מוסרית נמדדים מעל לכל בתוצאות מעשיהם ומחדליהם.
5. החובה להטמיע אל תוככי המערכת הפוליטית תשומות של תעוזת הרוח, מקצוענות ארגונית וחוכמת הניהול על כל רבדיה וממדיה.
6. הקפדה יוצאת דופן על הגשמת עקרון 'חובת האחריות האישית והקולקטיבית' של הפוליטיקאים, כערך מרכזי בחיינו שהחברה כולה מושתתת עליו.
7. הבחנה ברורה שהמציאות הציבה מחסום לרוחב הדרך ואי אפשר עוד להמשיך עם הפרדיגמה הקיימת של שמירת המצב הקיים ועשיית עוד מאותה הדבר. חובה על הפוליטיקאים לפנות לדרך חדשה המחייבת חדשנות רבה, מקצוענות, יצירתיות, תעוזת הרוח וגילוי מנהיגות מכוננת. הזמן דוחק ואנו נדרשים לתהליך של תיקון המתבסס על תנופה רבת היקף והאצה גדולה בתהליכי ההבנייה מחדש של המערכת הפוליטית בישראל על כול צדדיה והבטיה.
8. חזרה ליסודות של היות הפוליטיקאים שליחי הציבור ומשרתיו, אשר עיקר תפקידם לעסוק בענייני ניהול המדינה בכנסת ובממשלה; אין הם יודעי כל ואין הם אמורים להיות כאלה; עליהם לוותר על שליטתם המוחלטת וחסרת הגבולות והרסן במפלגות לטובת כוחות חדשים וגורמים נוספים בהן; ולהבין שלפוליטיקה יש תפקיד בדמוקרטיה הליברלית המערבית והוא 'לפתח עוצמה של חיים דמוקרטיים במדינה', על דרך 'שיתוף הרבים' ואימוץ עיקרון עדיפותה התמידית של 'התבונת הקולקטיבית' על פני תבונתה של כל קבוצה קטנה סגורה ומונוליטית.
9. חזרה לעקרונות הדמוקרטיה הייצוגית ולהפסיק לנהל פוליטיקה של כיכרות בלתי מורסנת ובלתי אחראית תוך הסתת הציבור והדחתו.
10. בחינה עצמית ומתמדת של מעשיהם בכנסת ובממשלה, ולהבטיח שהם נגזרים מראיה רחבה ומהבנה יסודית ומקצועית של הדברים, ומהצורך להכפיף את הפרטים למהלכים גדולים ולהקשרים מקיפים. לעיתים רבות ה'אופטימום המקומי' איננו תומך ב'אופטימום הגלובלי', ומעשים מקומיים שונים יכולים אף לפגוע בסך הכל הכללי. מעשה החקיקה לשמה וכל דבר אחר שאינו מעוגן בראיה כוללת עלול אף להזיק.
